<h1>סמ"ג לאוין סימן רי"ד</h1>
<h2>דף מ:</h2>
ועשרה מיני פסלות הן, הנשים שנאמר על פי שנים עדים לשון זכר, ועבדים וגוים שנאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו מכלל שאחיו כמוהו, והקטנים פסולין שנאמר ועמדו שני האנשים ולא הקטנים, והרי הוא קטן עד שיביא שתי שערות אחר שלש עשרה שנה גמורות, ואם הגיע לעשרים שנה ולא הביא שתי שערות ונולד בו סימן מסימני סריס הרי זה סריס ויעיד, ואם לא נולד בו סימני סריס לא יעיד עד רוב שנותיו (ע"פ רמב"ם עדות פ"ט הל' א'—ב' ד' ז'), קטן שהגיע לכלל שנותיו שנראו בו סימני גדלות מלמעלה אינו צריך בדיקה ואם לאו אין מקבלין עדותו עד שיבדק (שם הל' ח' ע"ש), ובפרק מי שמת (ב"ב קנ"ה ב') אמר רב הונא בריה דרב יהושע בן שלשה עשרה שנה ויום אחד שהביא שתי שערות עדותו עדות אף על פי שאין יודע בטיב משא ומתן אמר מר זוטרא לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי לא, וכן השוטים והחרשים והסומים והנוגעים בעדות והרשעים כאשר בארנו [הו' בסנהדרין כ"ז א'] והקרובים כאשר יתבאר (ל"ת רט"ו), וכן הבזויין (ע"פ רמב"ם שם הל' א') כדאמרינן במסכת קידושין (מ' ב') תנו רבנן האוכל בשוק הרי זה ככלב ויש אומרים אף פסול לעדות אמר רב אידי בר אבין הלכה כיש אומרים, ופירש רבינו יעקב (תד"ה ויש) דווקא באוכל פת ורבינו חננאל מפרש אף בפירות בחוטף פחות פחות משוה פרוטה ואוכל והא דאמרינן בירושלמי (מעשרות פ"ג ה"ה) דר' שמעון ברבי הוה קאכיל בשוקא חזייה ר' מאיר אמר אין שבח לתלמידי חכמים לעשות כן לשם באוכל פירות משלו שאין לחוש כל כך באדם אחר (ע"פ תד"ה ויש). גרסינן בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין ל"ד ב') הסומא באחת מעיניו כשר, דקרינן ביה או ראה.
